בקצרה: אצל גברים יש שני מצבים שכיחים מאוד. הראשון הוא טפטוף של כמה טיפות אחרי שכבר סיימת, בדרך כלל כי נשאר קצת שתן בשופכה. השני הוא דליפה אחרי ניתוח או הקרנה בערמונית, שלרוב משתפרת עם הזמן. בשני המקרים תרגילי רצפת אגן עוזרים, ובטפטוף יש גם טכניקה פשוטה שאפשר לעשות עוד היום.
לתמונה המלאה, כולל דחיפות וערמונית מוגדלת: בריחת שתן אצל גברים והמדריך המלא על בריחת שתן.
טפטוף אחרי הטלת שתן: מה זה?
מסיימים, סוגרים את הרוכסן, וכמה טיפות יוצאות לתוך התחתון. באנגלית זה נקרא Post-micturition dribble, וזה שכיח במיוחד מגיל העמידה ואילך. לפי דפי מידע של בתי חולים במערכת הבריאות הבריטית, הסיבה היא שהשריר שמקיף את השופכה לא מרוקן אותה עד הסוף. קצת שתן נשאר בתוך הצינור ויוצא אחר כך, כשזזים.
דברים שקשורים לטפטוף כזה: שרירי רצפת אגן חלשים, ניתוח בערמונית, התאמצות רבה (למשל בעצירות), שיעול כרוני, עודף משקל והרמת משאות כבדים.
טכניקה פשוטה: לרוקן את השופכה בסוף
זו השיטה שמופיעה בדפי המידע של שירותי הבריאות בבריטניה:
- אחרי שסיימת, מניחים שתיים־שלוש אצבעות מאחורי שק האשכים.
- לוחצים בעדינות ומושכים קדימה, לכיוון בסיס הפין.
- חוזרים על זה פעם נוספת, ורק אז מנערים וסוגרים.
אפשר להוסיף גם כיווץ חזק של רצפת האגן מיד בסוף ההטלה, כדי "לדחוף החוצה" את מה שנשאר. לפי סקירה שיטתית עדכנית, תרגילי רצפת אגן נתנו שיפור מתמשך, והטכניקה של ריקון השופכה עוזרת מהר יותר אבל נחקרה פחות. כדאי לשלב את שתיהן.
בריחת שתן אחרי ניתוח ערמונית
לפי המכון האמריקאי NIDDK, ניתוח או הקרנה לסרטן הערמונית יכולים לגרום לדליפת שתן, לפעמים לזמן קצר ולפעמים לזמן ארוך יותר, ולרוב המצב משתפר עם הזמן. כמה זמן? זה משתנה הרבה מאדם לאדם. במחקר על 214 גברים שעברו כריתת ערמונית בניתוח רובוטי ביפן, כ-65% חזרו לשליטה בשתן תוך חצי שנה וכ-93% תוך שנה. מחקרים אחרים מראים מספרים שונים, בין השאר כי כל מחקר מגדיר "שליטה" אחרת.
בגלל השיפור הטבעי הזה, רופאים ממתינים בדרך כלל 6 עד 12 חודשים לפני שמציעים פתרונות ניתוחיים לבריחת שתן. בינתיים, תרגילי רצפת אגן הם חלק מרכזי בשיקום. שאלו את הצוות המטפל מתי להתחיל.
ומה עם הגדלת ערמונית?
הגדלה שפירה של הערמונית (BPH) גורמת לרוב לקושי להתחיל להטיל שתן, לזרם חלש ולתחושה שהשלפוחית לא מתרוקנת עד הסוף. לפי NIDDK, לפעמים הטיפול בה גורם לדליפה במאמץ, וזו בדרך כלל זמנית. אם פתאום קשה להתחיל להטיל שתן או שהזרם נחלש, זו סיבה ללכת לרופא.
תרגילי רצפת אגן לגברים
כן, גם לגברים יש רצפת אגן, ואפשר לחזק אותה:
- מוצאים את השרירים: מכווצים כאילו מתאפקים מגזים או עוצרים את זרם השתן. מרגישים שהבסיס של הפין נמשך מעט פנימה ושק האשכים מתרומם.
- מחזיקים כמה שניות ומשחררים לגמרי, בלי לעצור נשימה ובלי לכווץ בטן או ישבן.
- חוזרים על זה בקביעות. ההמלצה של NHS היא לפחות 8 כיווצים, לפחות 3 פעמים ביום, במשך 3 חודשים לפחות.
עוד פרטים במדריך לתרגילי רצפת אגן.
איך מתנהלים ביום־יום
- בשבועות הראשונים אחרי ניתוח, כשהדליפה עלולה להיות משמעותית, בדרך כלל צריך פדים או תחתונים חד פעמיים שסופגים יותר.
- כשהמצב משתפר, או כשמדובר בטפטוף ובטיפות, בוקסר ספיגה עם אזור ספיגה מובנה מחליף את הפד. הוא נראה כמו בוקסר רגיל, ומכבסים אותו ולובשים שוב.
- לא מפסיקים לשתות. שתייה מועטה מדי עלולה להחמיר את המצב. עדיף להפחית קפאין ואלכוהול.
- טיפים קטנים: מכנסיים כהים וזוג רזרבי בתיק נותנים הרבה שקט בימים הראשונים.
מתי לפנות לרופא
- דם בשתן, כאב, צריבה או חום
- קושי להתחיל להטיל שתן, זרם חלש או תחושה שהשלפוחית לא מתרוקנת
- קמים הרבה פעמים בלילה, או שינוי פתאומי בהרגלים
- אחרי ניתוח: אם הדליפה לא משתפרת, או מחמירה, מעדכנים את האורולוג
שאלות נפוצות
זה נורמלי שמטפטף אחרי השירותים?
זה מאוד שכיח, והרבה גברים מתביישים לדבר על זה. ברוב המקרים ריקון השופכה ותרגילי רצפת אגן משפרים את המצב בצורה מורגשת.
כמה זמן אחרי ניתוח ערמונית זה עובר?
זה שונה מאדם לאדם. אצל רוב הגברים המצב משתפר במהלך השנה שאחרי הניתוח, והצוות המטפל יכול לתת תמונה מדויקת יותר למקרה שלך.
בוקסר ספיגה מספיק מיד אחרי הניתוח?
זה תלוי בכמות. בוקסר ספיגה מתאים לטפטוף ולדליפות קלות. בדליפה כבדה, מתחילים בדרך כלל עם מוצרים חד פעמיים ועוברים לבוקסר כשהמצב משתפר.
בוקסר הספיגה של VYONA
גזרת בוקסר מוכרת עם אזור ספיגה תפור בתוך הבד, בשחור, אפור או כחול, במידות S עד 3XL. אפשר לקנות בוקסר אחד או מארזים של 2, 3 ו-5. יש 30 ימי ניסיון עם החזר כספי מלא, החלפת המידה הראשונה עלינו, ומשלוח באריזה דיסקרטית בלי שום סימון. לבוקסר הספיגה ←
מחפשים משהו בשביל בת הזוג? יש לנו גם מדריך לבחירת תחתוני ספיגה לנשים.
המידע במדריך כללי ואינו מחליף ייעוץ רפואי. אחרי ניתוח או טיפול בערמונית פעלו לפי הנחיות הצוות המטפל.
